גילי אבישר – חתך עדין; ואלרי אייזנברג – התערבויות

אוזיאש הופשטטר – אדם-חיה-חיה-מלאך-אדם, עבודות מאוסף המוזיאון

פתיחה: שבת 27.5.17 בשעה 12:00 - נעילה: 26.8.17

במקבץ התערוכות החדש במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, שלוש תערוכות יחיד של אמנים בני דורות שונים: גילי אבישר, יליד 1980 (ישראל); ואלרי אייזנברג, יליד 1947(אוקראינה); ואוזיאש הופשטטר, יליד 1905 (פולין, נפטר ב-1994 בישראל).

תערוכתו של גילי אבישר חתך עדין היא הצבה המורכבת מאובייקט אחד – אוהל שהוא אובייקט פיסולי, עבודת טקסטיל, רישום וציור פעולה גם יחד. המבנה מורכב מכ-400 רצועות בד התפורות זו לזו ומעוטרות בציורים באקריליק מדולל, והוא ממלא את כל שטח חלל התצוגה המרכזי של המוזיאון. מראהו אוורירי ורך, ובשל איכויותיו השקופות הוא נטמע במרחב אך עם זאת הוא זר לו. כחלל בתוך חלל הצבתו מייצרת הכפלה של המבנה הקיים, היא מהדהדת אותו, ובו בזמן כמו מייתרת אותו. זהו חלל קונקרטי – סביבה טוטאלית עשירה ורוויית גירויים, אך גם מקום ריק בעל פוטנציאל הכלה שבמרכזו פעולה של הזמנה. לכבוד התערוכה הזמין אבישר את האמן ומעצב התאורה עומר שיזף ליצור עבודה חדשה שתתייחס לאוהל. מיצב האור של שיזף קרופ ומייקאפ ממוקם בחלל המעבר של המוזיאון, ואף שהוא מתקיים כעבודה נפרדת הוא משנה את מראה האוהל לאורך כל שעות התצוגה.

חתך עדין ממשיך את עיסוקו של אבישר במצבים של ארעיות ושל חיפוש מתמיד אחר בית שהוא מקום נכסף ורב-משמעי, מכיל אך מאיים, מגונן אך תזזיתי ורעוע, אולם הפעם הוא מבצע מהלך חדש. אבישר מחליף את הריבוי באחד והופך את האובייקט החומרי למנגנון ולשפה; הוא מקים זירת התרחשות אחת שהיא בו-זמנית אובייקט וחלל, שלד וגוף, מעטפת ותוכן, ויוצר מערכת אוטונומית שהיא מספיקה לעצמה, ועם זאת מקיימת קשר פעיל עם סביבתה.

בחודשי התצוגה ישמש האוהל כמעין במת הייד פארק ויתקיימו בו ובסביבתו פעילויות מתחלפות בתחומי יצירה שונים: בוק סרפינג – מפגשי הקראת טקסטים (מגה סרפ), מרתון יוגה המוני, מופעי מחול, מופעי מוזיקה ועוד.

ואלרי אייזנברג, אמן פלסטי וכותב יליד אוקראינה, המחלק את זמנו בין תל אביב, מוסקבה וניו יורק, מציג שני פרויקטים: מיצב הווידיאו התערבויות חזותיות, המורכב מסדרת מיצגים שקיים בשנים 1994-1998 ומעולם לא הציגה בארץ, ולצדו עבודה חדשה שנוצרה במיוחד למקבץ הנוכחי – מיצב אודיו בשם כשל הלשון של מכונת הדיבור. המיצב מבוסס על פואמה של המשורר ולדימיר מצקין והוא מטאפורה על הגירה. בהתערבויות חזותיות מקיים האמן בעצמו סדרת פעולות מצולמות, ובהן המסך וההקרנה מחליפים את מצע הציור והסכין מחליפה את העיפרון או את מכחול הצייר. זוהי עבודה קונספטואלית המבטאת תהליך יצירתי המתקיים רק כתהליך: "בניגוד לאמנות קלאסית, המחייבת למלא את שדה התמונה הריק – הקנבס – מטרת עבודה זו לשמר את הריקות שלו מכל דבר פרט לחלופות אין-סופיות של קומפוזיציה."

התערוכה השלישית אדם-חיה-חיה-מלאך-אדם מציגה עבודות של האמן אוזיאש הופשטטר מאוסף המוזיאון. בשנת 2007 נתרמו למוזיאון כ-40 עבודות מעזבונו של האמן, על-פי צוואת האמן וקרן הנאמנות שהוקמה על שמו. במרכז יצירתו של הופשטטר, ניצול שואה שנדד ברחבי אירופה, עומד האדם הבודד או האדם כחלק מן ההמון, הניצב בבדידותו. הדמויות ביצירתו חסרות זהות מינית, כאילו היו "גושי אדם" או הכלאות של אדם-חיה. הופשטטר היה אמן הנייר, וחלק הארי של יצירתו הן עבודות דיו בשחור-לבן שהעניקו לו את התואר "גויה של היהודים". זוהי תצוגה ראשונה של עבודותיו מהאוסף, והיא הסנונית הראשונה בסדרת תערוכות אינטימיות של עבודות מאוסף המוזיאון. תערוכות האוסף תתחלפנה אחת לשנה ותוצגנה בחלל תערוכת הקבע של המוזיאון, לצד התצוגה הקבועה של עבודות האחים אורי ורמי נחושתן.

גילי אבישר, חתך עדין, אוצרת: סמדר קרן; ואלרי אייזנברג, התערבויות, אוצרת: סמדר קרן; אדם-חיה-חיה-מלאך-אדם, אוזיאש הופשטטר – עבודות מאוסף המוזיאון, אוצרת: יערה ליטוין.