בתערוכה רשימות מהואדי מציג נועם רבינוביץ מעין יומן חזותי עמלני שמהדהד מערכת יחסים יומיומית בינו לבין ואדי נטול שם, שנבקע בין המטעים של קיבוץ בית השיטה. ה'ואדי' האנונימי, שאינו מסומן במפה, מין תוואי קרקע אקראי, מהווה לגבי נועם אתר אינטימי שבו הוא חווה את חיי הצמחים: קצב צמיחתם, מגע השורשים עם האדמה, יחסם עם בעלי חיים השוהים סביבם, שינויי הגוונים והאור... רבינוביץ פיתח אורח חיים מונוטוני, כשל נזיר בעל סדר יום קבוע, המשכים אל גנו ומקדיש עצמו להתבוננות מתמשכת ולפעולות חזרתיות של טיפול בצמחים. אולם, את עבודתו האמנותית הוא אינו מבצע במרחב החופשי של הטבע אלא כשהוא סגור בין קירות הסטודיו שלו, במבנה הישן, בכניסה לקיבוץ. עבודותיו הגדושות והעמוסות בפרטים, הן עיבוד, הדהוד או זיכרון תחושתי של חוויותיו משעות השחר או הערב בהן שהה בואדי, תוך שמיטת האחיזה הממשית בקרקע, והשארתה מאחור. הקרקע, לגביו, אינה שאלה של בעלות, אלא מצע חי ועונתי לקיום מערכות אורגאניות המזינות את עבודתו.

 יחסו של רבינוביץ עם עולם הצומח מחבר בין אהבתו למסמכים היסטוריים הקשורים לתולדות המחקר הבוטני הארץ-ישראלי ולחיי אבותיו ומייסדיו, לבין הלימוד העצמי וחווית הקרבה האינטימית עם חיי הצמחים בשטח. כך, הוא ייצר 'מילון מונחים' פרטי שהפך לשפת סימנים כללית, הנלמדת מתוך צפייה בעבודות: 'חמישה עלים', קנוקנת של גפן, ענף של עץ זית, מבנה פרח נר הלילה החופי, סנונית פרושת-כנפיים, סירה ומשוט, וגם - צורת הדולוס (יחידת בטון בשובר גלים), ועוד. סביב אינוונטר הדימויים הפרטי שלו טווה נועם פרקטיקה סבוכה של חירור-נייר ומלאכת רקמה בחוטים צבעוניים, שצוברת מורכבות ומשקל, ככל שהיא זוכה ליותר מיומנות ותשומת לב. רבינוביץ מייצר רישומים תלת ממדיים באמצעות הרקמה, כאילו גילף בעץ, והוא מפגיש סביבה דִגמית שטוחה עם גבשושיות החוטים.

נקודת מבט אחרת של האורגאניות ההירקליטית בעבודתו של רבינוביץ באה לידי ביטוי בשני המקבצים של "רישום-רץ": מקבץ של למעלה מ-50 רישומים (בכל מחזור), המבוסס על רישום-אב אחד: הרישום הראשון נסרק, עבר עיבוד רישומי, ונסרק שוב, וחוזר חלילה. על המסך מוקרן המחזור המלא, המוליד רישום מתוך רישום באופן אורגאני.

ב"רשימות מהואדי" מציע נועם רבינוביץ מודל חשיבה אחר על היחס אמנות-טבע: לא פאתוס של שיקום וריפוי, כי אם משמעת פרטית של נזיר: לך אל הצמח, למד דרכיו וחכם.

טלי תמיר

7.9.2013