עירום  -  לאה אביטל

 פתיחה: שבת 12.9.20; נעילה: שבת, 12.6.21

בתערוכת היחיד החדשה שלה מחזירה לאה אביטל לקדמת הבמה את אחד הנושאים המטופלים ביותר במסורת אמנות המערב – עירום, תוך התבוננות מחודשת וישירה ברגע בו הוא מופיע למולנו. באמצעות התערבות אדריכלית בחלל הנתון, היא בונה מערך תצוגה מדויק ומוקפד המוביל את הצופה לחוות את התערוכה באופן שמציב אותו או אותה כחלק בלתי נפרד ממנה – כאיבר נוסף בהצבה.

התערוכה בנויה כמסלול חד-כיווני ובו פרולוג ושתי מערכות עם הפסקה ביניהן. באחד החללים יציקות של חלקי גוף נתונים בתוך תיבות. גופים אלה הם העתקים נגטיביים שנלקחו מפרגמנטים של בובות ראווה, קליפות חשופות המציעות עצמן כרישומים, כסקיצות של פנטזיה פואטית על תנועה ועל גוף. חלק מקירות החדר מכוסים במראות המשכפלות את התיבות ויוצרות עומק אינסופי בתוך החללים. המראות מהדהדות את היחסים המתקיימים בין הגופים לבין התיבות, אך הן גם משקפות את אלה המתקיימים בחלל עצמו – בין החדר לבין המבקרים. בין סך האלמנטים נבנים תנאים של מופע, חיזיון ראווה שבו נוכחים כל המרכיבים של אירוע תיאטרלי – במה, שחקנים, תאורה ותנועה. אלה טוענים את המפגש בין עירום וראווה – בין מושא ההתבוננות החשוף לבין הצגתו בפנינו.  בחדר נוסף המהווה מעין 'חצר אחורית' מוצבים פסלים קרמיים גדולים שנעשו בלחיצה אל תבניות שיצרה אביטל לאסלה ולצדם רישומים מוגדלים שנוצרו בהשראתם. אלה מוטציות זנוחות, גופים היברידיים שלמים או מבותרים, שבבסיסם המחשבה על מבנה האסלה כגוף, כמכל או ככלי קיבול. פסלים אלה הם אובייקטים חושניים, חריגים ומפתים והם מציגים עירום מסוג אחר – עירום של מרחבים פנימיים, גופניים ונפשיים.

על אף ישירותה, עירום היא תערוכה פואטית המשתהה על רגעים שלעתים נדמה שכבר הפכו לַמובן מאליו. בבסיסה עומד הרגע המובחן שבו העולם מופיע בתוך שדה הראייה שלנו בזמן שהעין נפקחת. זהו רגע הגילוי שהוא עולם ומלואו אך גם ההכרה בחלקיות של מה שאנחנו כסובייקטים אנושיים מסוגלים לראות.

אוצרת: סמדר קרן

אסיסטנטים: נעם קלומק, רון אסולין, דוד חקי

תודות: עומרי ניסים והמחלקה לקרמיקה בבצלאל, אקדמיה לאמנות ולעיצוב ירושלים