'אם גדולה'

 אסתר שניידר, דוריס ארקין, נטעלי שלוסר, נועה תבורי, גרשון קניספל

אוצרת: סמדר קרן

פתיחה: שבת, 8.2.20; נעילה (הוארך) 8.8.20

המקבץ 'אם גדולה' מאגד ארבעה פרויקטים אישיים וסדרת ציורים המפגישים, כל אחד בדרכו, בין מושג האימהוּת לבין היסטוריה חומרית.

המיצב אִשְתָר של אסתר שניידר משלב גופים אדריכליים ממשיים, ארכיטקטורות של מרחבים ציוריים וייצוגים גופניים אנושיים, נשיים בעיקר. במרכזו שני קירות מונומנטליים היוצרים פינה שעליה אלמנטים מבניים עשויים בטכניקת רישומי החוטים המזוהה עם יצירתה. מבנה הפינה הוא כספר פתוח, כמיניאטורה בכתב יד מאויר, כדיפטיך של איקונין, מעין אתר פולחן השואב השראה גם משער אשתר ששימש כשער הכניסה לבבל העתיקה. מן הקירות מביטות על המתרחש דמויות נשיות גדולות ממדים, רכות ועוצמתיות, הנבנות מתחבולות ותחבירים סוריאליסטיים, ובהם אלמנטים אדריכליים ההופכים לאיברי גוף, מתמזגים ובוראים זה את זה במחוות גופניות מלאות הומור. המיצב מעלה את דמות האישה היוצרת, האישה האמנית הבוראת יש מאין.

ההצבה Matter של דוריס ארקין ממזגת בין חומר כמוליך יצירתי לבין אימהות כאופציה אתית וקיומית. על אחת מצלעותיו של מבנה קובייתי לבן בעל מראה נקי ומוקפד מתגלה בהפתעה 'חור שחור' – חלל היוצר תחושה אשלייתית ומזמין את המבקר להיבלע בו. פנים החדר חושף יקום מנותק ונטול חוקים העוטף גוף בעל חיים משלו, יצור הבוקע ממנו וקשור אליו בקשר בל יינתק. זהו סל דמוי קן עשוי רצועות פח ברזל ארוגות שתי וערב שקליעתן לא הושלמה, הדומה ליצור חי, שברירי ומאיים בו זמנית. מערכת היחסים בין הפסל לסביבתו אינה פתורה; האמפתיה והחמלה המידית שהוא עשוי לעורר נבלמות על ידי הסביבה המעכבת שבה הוא נתון.

תערוכתה של נטעלי שלוסר, יִרְמְסוּך, משלבת אבנים, תצלומים, קולאז'ים דיגיטליים ופסלים, שחושפים יחדיו תרבות חומרית המחברת בין שני קצוות ההיסטוריה – בין הפרהיסטורי לעידן החדש. באתרי חפירות – אך גם ברחבי העיר, במדבר ובסביבתה הביתית – שלוסר אספה אבנים, צילמה אותן והכפילה אותן בפעולה דיגיטלית של היפוך סימטרי. התוצאה שולחות אותנו להסתכל על התרבות החומרית של עמי הקדם: במעבה האבן, בסביבה של החתך הסימטרי, נפתחת רמה של אינפורמציה המתגלה רק באמצעות הכלים הדיגיטליים של העידן הנוכחי. הפסל ירמסוך שהופק במיוחד עבור התצוגה מבוסס על אבן שנמצאה בפסולת החפירה של הכפר הירמוכי שבקיבוץ שער הגולן. בהוספת האות ס' לשמו של הנהר מתקבלת משמעות חדשה – "ירמסו אותך", אולם בשם הצלמית טמון גם רמז מקדים להמלכה עתידית במילים "ירימו" ו"ימסכו" המקופלות בו.

לצד אלה מוצגת הסדרה אהל הגר של גרשון קניספל – ארבעה ציורי הכנה לפסל חוצות בשם זהה שיצר בעיר נצרת, כחלק מ"וריאציות על נושא הגר" (1983–1985). דמות הגר המקראית מופיעה ביצירות נוספות של קניספל בתנוחה זהה לזו שבאהל הגר והיא למעשה ביטוי פייטה מובהק של אם מקוננת כהזדהות עם גירוש העם הפלסטיני וקורבנותיו.

ההצבה של נועה תבורי סלע קיומה (בעקבות חנה אורלוף) מסכמת מסע שהחלה לפני כשנתיים בעקבות פסל האם ובנה של חנה אורלוף הממוקם באתר ההנצחה עין גב. תבורי עוטה על עצמה את דמות הפסל – מגלמת בגופה את דמותה של האם הנושאת את בנה – ויוצרת אינטראקציות גופניות עם אנדרטאות ופסלים נוספים, המייצגים דמויות אב ואם – מטאפוריות וממשיות. המיצב כולל שני סרטים השזורים בסביבת נוף פיסולית המהדהדת את צלליתו של הפסל ויוצרת מעין גן מאובן, נצחי, ובחדר נפרד מערך גדוש של דימויים – תצלומים, רישומים ואובייקטים, הנגזרים ממתווה הפסל. זהו מחקר אישי, ויזואלי וגופני המפגיש מיתוס עם היסטוריה קולקטיבית ופרטית, מעין אנדרטה חלופית מנקודת מבט אישית של תבורי האמנית – כאם, כאישה וכפסלת.

'אם גדולה' – ארבע הצבות וסדרת ציורים, אוצרת: סמדר קרן
פתיחה: שבת, 8.2.20 בשעה 12:00; נעילה: 8.8.20

פרסומים על התערוכה 

"האם הגדולה מהעמק", עוזי צור על המקבץ 'אם גדולה', מוסף תרבות וספרות, הארץ, 23.6.20

"מסעות הצללית השחורה בעולם", טלי תמיר על תערוכתה של נועה תבורי 'סלע קיומה', במגזין האמנות ערב-רב, 10.12.20