רות קופל וברכה אביגד הן אחרונות ציירות הטבע והבוטניקה בישראל, ומסמלות את קיצה של מסורת מדעית-אמנותית רבת שנים של ציור מדעי. טכניקת צבעי המים, סט מכחולים דקיקים, עיניים חדות וסבלנות אין-קץ שמשו אמנים רבים, החל מימי הביניים, דרך התהוות המדע וההתבוננות בעולם הטבע במאות ה-16 – 18, ועד למאה העשרים הטכנולוגית, במלאכת הציור והרישום בשירות המדע. הציור הבוטני, לצד הציור האנטומי והזואולוגי, היה לענף התמחות מיוחד, שרכש לעצמו גם תכונות של יופי ואסתטיקה, בזכות יופייה הטבעי של הפריחה.

מדע הבוטניקה בארץ ישראל נוסד באמצע שנות העשרים, עם יסודה של האוניברסיטה העברית, אך כבר ב"בצלאל הישן", בהנהלתו של בוריס שץ, כללה תוכנית הלימודים הרשמית סיורים וטיולים בנוף, איסוף פרחים, יִבּוּשַׁם במתקנים מיוחדים ולימוד סבלני של ציורם על הנייר. מאוחר יותר הם השתלבו בכרזות הגראפיות, בשטיחים הארוגים, בחיתוכי הנחושת ובציורים השונים של נופי הארץ. הפלורה והפאונה המקומיים היו לצינור חשוב בבניית הקשר עם המולדת החדשה, עם נופיה וצמחיה.

רות קופל, ילידת גרמניה, ליוותה את ראשיתו של המחקר הבוטני בישראל, ואיירה את מגדיר הצמחים הראשון לצמחי א"י, שיצא ב-1938 על ידי הבוטנאים ומייסדי המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית – מיכאל זהרי, אלכסנדר אייג ונעמי פיינברון-דותן. היא הגיעה לארץ בראשית אותו עשור וציוריה המדויקים והמפורטים להפליא העניקו לה מעמד בכיר ותפקיד מוביל במלאכת האיור של המפעל האנציקלופדיסטי של "פלורה פלסטינה" – מיפוי גיאובוטאני של צמחיית האזור. בנוסף איירה קופל את "מגדיר צמחי הבר בארץ ישראל (בשיתוף עם פיינברון ודנין) ואת מגדיר הפטריות (בשיתוף עם טשרנה רייס). רות קופל התגוררה בירושלים ונפטרה בסוף שנות השישים. ציוריה הושאלו לתערוכה באדיבות העשביה – אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, ירושלים.

ברכה אביגד נולדה גם היא בגרמניה ועלתה לארץ בגיל 15, במסגרת עליית הנוער בשנות ה-30. הנרייטה סאלד הייתה זו ששמה לב לכישרונה כציירת והשיגה לה מלגת לימודים בבצלאל החדש, שם לימדו אותה, בין השאר, ארדון, פינס ושכטר. הציירת אנה טיכו ובעלה, רופא העיניים, אמצו אותה כבת במשך שנות לימודיה בירושלים ועבודת הגמר שלה הייתה איור של מגילת אסתר ברוח אירועי התקופה. רק בשנות ה-70, בזכות היכרותה עם הבוטנאי זאב ברלינגר שלימד את נכדה בבית הספר הריאלי בחיפה, החלה אביגד לצייר את "פרחי הכרמל", "פרחי חוף הכרמל", ופרחי הגליל". בנוסף ציירה גם את "פרחי ירושלים", בשיתוף עם אבינועם דנין ואת "פרחי הנגב", בשיתוף עם יואל מלאך. אביגד הייתה היד שמאחורי כרזות החברה להגנת הטבע, וציורי הרקפות, הכלניות והאירוסים שלה, סייעו להטמיע בתודעה הקולקטיבית את האיסור לקטוף פרחי בר.  תודתנו לציירת ברכה אביגד, על תרומתה ועל שיתוף הפעולה.

מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן גאה להציג את שתי הציירות החלוצות הללו ולהציע את עבודתן כבסיס מנטלי, רגשי ומדעי לעבודתו העכשווית והאישית של נועם רבינוביץ, בן קיבוץ דפנה וחבר בית השיטה, המתכתב עם המסורת המפוארת של הבוטניקה הישראלית וחוקריה הראשונים הן כמחווה של הערכה והן כאמירה פרטית העומדת בזכות עצמה ומצמיחה ענפים משלה.