דפוסי החיים החדשים שיצרה התנועה הקיבוצית לאורך המאה ה-20 ייצגה אוטופיה חברתית, תרבותית וכלכלית שמצאה את ביטויה גם בהיבט האדריכלי והנופי. למעשה, תפקדה האדריכלות בקיבוץ לא כתפאורה, אלא ככלי אליו נוצק חזון מוגדר היטב.
דמותו של מנחם באר בולטת בין קבוצת האדריכלים בקיבוצים. יליד בודפשט 1925, שהחל את הכשרתו המקצועית באוניברסיטת בודפשט ואותה השלים בטכניון בחיפה, לאחר שעלה לארץ ישראל בשנת 1947. עם עלותו, התיישב במסגרת קבוצת ההכשרה של השומר הצעיר בגליל המערבי בקיבוץ אותו ייסד עם חבריו - געתון. תחילה, שימש כיד ימינו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית הספר באוהאוס, ולאחר תקופה הפך לאדריכל בכיר.
יצירתו מייצגת את האדריכלות בתנועה הקיבוצית של המחצית השניה במאה ה-20, ומשתלבת היטב עם עבודות בני דורו וחבריו לתנועה. בין אותם אדריכלים ניתן למנות את חנן הברון (חבר קיבוץ רעים), חיליק ערד (סער), פרדי כהנא (בית העמק) וויטוריו קורינלדי (ברור חיל). החל מתכנון כולל של הקיבוץ, דרך תכנון מפעלים, מוסדות חינוך, מתקני ספורט, מבני מגורים, מועדונים לחבר, בתי תרבות וחדרי אוכל. לקבוצת אדריכלים זו ניתנה הזדמנות יחידאית לממש את חזון התנועה בכל קנה מידה ובכל ייעוד.
כאדריכל בקיבוץ תכנן באר 15 חדרי אוכל, 9 מועדונים, 11 אולמות מופעים וספורט, 6 בתי ספר, 5 מפעלים, 4 ספריות, 4 בריכות שחייה ועוד עשרות רבות של בתי מגורים. לבד מאלה תכנן גם מחוץ לקיבוץ סדרה של מבני ציבור, ובהם 6 מבני אקדמיה במכללות ו-3 מבני משרדים למועצות אזוריות.
המבנים שתכנן אינם סתמיים או מנוכרים, אלא נועדו לשרת קהילה לאורך שנים ארוכות ובמקרים מסוימים אף להוות את לב הקהילה כולה. ביצירתו, הקפיד באר על מבנים בעלי חזות מזמינה ועל יצירת חדרים המלכדים את השוהים בהם ומחזקים את תחושת האחדות והנאמנות. נוסף על כך, יותר מאחרים, הקפיד לשלב אמנות במבנים שתכנן. לצורך כך הזמין אמנים מהתנועה ליצור קירות אמנות במגוון טכניקות. יצירות אלה לא שולבו לאחר מעשה, אלא היו לחלק בלתי נפרד מהיצירה הכוללת, כתוצאה משיתוף פעולה פורה בין האדריכל ובין האמן. בין אותם אמנים ניתן למנות את משה סעידי (חבר קיבוץ כפר מנחם), שרגא וייל (העוגן), בצלאל מן (עברון) וקלמן שמי (כרמיה). בולט במיוחד הנו השיתוף הפורה שיצר עם הצייר שמואל כ"ץ, חברו לקיבוץ געתון. "השילוב המיוחד של אמן ואדריכל מאותו קיבוץ אפשרו ליצור באמצעות שפתו הסימבולית-גרפית של שמואליק כ"ץ מוטיבים קיבוציים ישראלים עממיים", מציין האמן וחוקר תולדות האמנות והאדריכלות הקיבוצית יובל דניאלי. "הם מופיעים בתבליטי הקיר של געתון ומביאים לשיא את הגישה של אמנות ציבורית למען רבים".
השינויים המפליגים שחוותה התנועה הקיבוצית לא פסחו על הבניינים שתכנן באר, אך באופן מפתיע ובשונה מבניינים שתכננו אדריכלים אחרים, זכו יצירותיו לשמור על חיותן והן ממשיכות לשרת את הקהילה. חדר האוכל בקיבוץ געתון, פסגת יצירתו, זכה הודות לתהליך ההפרטה שעבר ענף המזון לפרשנות חדשה שהעניק לו באר בעצמו. שנים ספורות לאחר שעמד נטוש וחסר שימוש, הסב באר את המבנה בעצת רמי באר, בנו הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית, לאולמות מחול המקבצים אליהם עשרות רקדנים מהארץ ומהעולם. "חדר האוכל של קיבוץ געתון היה לחדר אוכל רוקד", מתפייט הסופר וההיסטוריון מוקי צור. "אולמותיו נוצרים את זיכרון הראשית ואת הרצון לאופקים הרחוקים בזמן ובמקום".
תערוכה זו, נולדה בעקבות העבודה על הספר "אבני דרך אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר", שערכו מוקי צור ויובל דניאלי. במסגרת זו, ערך הצלם עמרי טלמור מסע מקיף בין יצירותיו של באר. באופן מרשים, ניתן ללמוד כי המבנים שנבנו בחלקם לפני למעלה מיובל שנים, לא איבדו מערכם ונראה כי יד הזמן לא פגעה בהם.
במשרדו הצנוע בגעתון, ממשיך מנחם באר בן ה-90 לנהל את ענף התכנון האדריכלי של קיבוצו ולתכנן בתים.
עמרי טלמור (יליד 1980, בת ים) הוא צלם המתמחה בצילום אדריכלות ונוף בנוי. בוגר החוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה. הציג תערוכות יחיד וקבוצה בגלריות בירושלים, חיפה, לוס אנג'לס ופורטלנד. זו תערוכתו המוזיאלית הראשונה.
מיכאל יעקובסון (יליד 1979, תל אביב) הוא אדריכל, גיאוגרף, סופר ואוצר תערוכות אדריכלות ואמנות. זו תערוכה שלישית שהוא אוצר במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, לאחר התערוכות "עבודת צוות – האדריכלות של משרד נדלר נדלר ביקסון גיל, 2010-1946" ו"פופ כנעני, עדי סנד – עבודות מ-1999 עד 2015". עובד במשרד אדריכלים בתל אביב. זוכה פרס רכטר לאדריכל צעיר. כותב את הבלוג "חלון אחורי" ובאתר Xnet מבית ידיעות אחרונות.
אירוע פתיחה בהשתתפות האדריכל, הצלם והאוצר יתקיים בשבת 26.9.15 בשעה 11:30. התערוכה תינעל ב- 14.12.15.
