ציור רע מאוד
יונתן גירון, פרל שניידר, אלעד רוזן, רוני שניאור
לתערוכה הקבוצתית " ציור רע מאוד "נבחרו ארבעה ציירים שהציור שלהם מתכתב עם ז'אנר הציור הרע, כשכל אחד מהם מנסה בצורה זו או אחרת בעבודותיו לבדוק את גבולות ההגדרה של הציור.
תוך שימוש בהומור. פעולת ה "ציור הרע מאוד" מפעילה עצמה ככר ניסוי לשאלות של פרספקטיבה, חומר, פורמט וחלל.
החיבור בין האמנים מנסה לברר מהם דרכי הפעולה האפשריות בציור שמתנהג כילד רע המתנגד לכללים מסורתיים ופיזיים, ציור שמותח את גבולותיו אל מחוץ להפרדה המושגית ואל תוך המצב החומרי הבסיסי.
הציור הרע מאוד שואל שאלות של פיסול ומרחב, בין היתר הוא מכיל המצאות ציוריות משוכללות באופן שמאזכר שיעורי מלאכה או חוג במתנ"ס. החומר איננו מקודש, הוא יכול להיות מוצג בכל אופן אפשרי: ניתן לגזור, לחתוך ולא נורא אם יקרע. זהו חומר מצוי, שאריות ממוחזרות, ציור גזור שהופך לשתי עבודות, כרית של ספה מאוירת, זרי לוויה עמידים, שטיח כניסה, או מובייל משאריות של קנבס – אולי שיירים של ציור אמיתי.
אין בציור הרע מאוד התרפקות בלעדית אחר הדימוי המצויר,אלא השענות על אפשרות המבט שהוא מעניק והתוכן הסיפורי - תרבותי הנלווה לדימוי.
כמה פעמים ניתן לצייר את אותו הנוף ובכמה צורות, כיצד ניתן להפוך ציור לחלון למקום אחר, דלת למציאות מקבילה כבסיפורי ילדים, או איך הצופה הופך להיות האדם שבתוך הציור-יושב במקומו ומסתכל אל החוץ.
זהו ציור שזקוק לגגון, ציור שצריך שייכות למקום, שמשתמש במנעד רחב של חומרים, שממציא את עצמו מחדש בתנאים משתנים.
ניתן להגיד שהציור הרע מאוד הוא רק הצעה לקריאה חדשה, הוא אמצעי שמאפשר להשיל את המוכר, הנכון והטוב לשאול שאלות חדשות שלא מפחדות להיחשב רע, שמנסות בהומור ובפשטות לדבר על הצייר כחוקר, כממציא ששואל שאלות לעיתים נאיביות או ילדותיות, כאלו שמפנות עורף אל המערב והידע, שנמנעות במודע מהמשגה מיותרת או משאלות גדולות וקריטיות בבעיית הציור.
ציור רע מאוד לועג מראש לכל הפרדה ואפליה בין טוב לרע.
אוצרת : נטלי לוין.
|
