צד ג', תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של רועי מנחם מרקוביץ' כוללת שתי עבודות וידיאו וסדרת פסלים חדשה. עבודת הווידיאו המועדון מלווה קבוצת אופנוענים מבוגרים רכובים על קטנועי מנהלים, שיוצאת למסעות רכיבה מאורגנים ברחבי הארץ. זהו מועדון רכיבה המונה כשבעים חברים, גברים ונשים בגילאי 60 פלוס. חבריו הם דור שני בארץ, דור שגדל בין צל טראומת השואה לחזון תקומת המדינה. דור שלקח חלק בבניין הארץ, לחם בכל המלחמות וכעת הוא מבולבל, מתוסכל ועייף נוכח מצב המדינה. דור זה מבקש נחמה בתחיית ימי נעוריו. הם רוכבים בזוגות אל האופק, בין שקיעות וזריחות, הם נותנים גז ומבקשים לחיות את החלום הישראלי, 'האמריקנה' הישראלית. במעגלים, עבודת הווידיאו הנוספת, גבר ואישה רוכבים על אופנוע בחלל סגור. הם מקיפים את החדר ברכיבה מעגלית רפטטיבית המסמנת את היקפו של החלל הריק. עד מתי תימשך הנסיעה? האם היא נידונה לחזור על עצמה ללא קץ או שהמעגל אוטוטו ייפרץ? ומה יקרה אם תסתיים? סדרת הפסלים כוללת פסלים עשויים אלמנטים מאולתרים, שאריות וחלקי חפצים שיכלו להימצא בשולי הדרכים. הם מתייחסים לפיסול חוצות ישראלי, לאנדרטאות ולמונומנטים ומוצבים כמסמני מקום, מתווים שביל.
השילוב בין וידיאו לפיסול כשתי סביבות המזינות זו את זו מוכר מתערוכות קודמות של מרקוביץ', כך גם העיסוק בנושאים של אסתטיקה מקומית, היסטוריה ונוסטלגיה, זיכרון וטראומה. אלא שבצד ג' מתקיים לראשונה חיבור הדוק בין התכנים העולים מן העבודות לבין מקום התצוגה עצמו; האתרים והנופים שבעבודת הווידיאו קורמים עור וגידים בחלל המוזיאון, המתמקם כנקודת חן נוספת במסע המצולם. עבודות הווידיאו טוענות את הפסלים במשמעות, ולהיפך, כאשר ייצוגי הנוף השונים מתיכים מקום עם מרחב, מיקום קונקרטי עם המטען ההיסטורי שמגולם בו. מאחורי המראה המרושל, הקליל והאירוני לכאורה העולה מעבודותיו של מרקוביץ' עומדים פני השטח של הנוף כייצוג, כדימוי – כמרחבים כוזבים של עומק, של זיכרונות ומיתוסים. פסליו הם הפשטה של נוף, זיקוק ורדוקציה של טבע – וגם של אנדרטה או מונומנט; הם ייצוג מפוברק של הארץ המובטחת, דרגת האפס של הנוף.
אוצרת: סמדר קרן
רועי מנחם מרקוביץ' על הפסלים בתערוכה צד ג' (סרטון מלא)
רועי מנחם מרקוביץ' על הפסלים בתערוכה צד ג' (חלק 1/6)
.jpg)
